תפקידיה של מערכת השלד הם:
•הגנה על איברים פנימיים.
•הקניית יציבות וחוזק לגוף.

מערכת השלד היא מערכת גדולה ומקיפה, כאשר הרבה מאוד נפגעי טראומה חווים פגיעות שונות במערכת זו.

חשוב לזכור שני עקרונות טיפוליים חשובים בפגיעות שלד:

1.מתן טיפול מקסימאלי.

2.לא לגרום לנזק נוסף.

גורמים:
•מכה- חבלה ישירה או כוח עקיף- שחרור אנרגיה וספיגתה ברקמות הגרמיות נפילה חבטה וכו'.
•תנועה לא נכונה- בעיקר אצל קשישים, עקב בריחת סידן העצם נחלשת ונוצר מצב שבו תנועה מהירה מדי עלולה לגרום לשבר או לפגיעה במפרק.
•התחשמלות- זרם חשמלי יוצר עומס על השרירים ומכווץ אותם מעל ליכולת עמידות העצמות, כתוצאה מהכוח שמפעילים השרירים על העצם- בעיקר עצמות ארוכות- העצמות עלולות להישבר. כמו כן, האנרגיה הישירה של הזרם עלולה לגרום להתפוצצות של עצמות ולהתרסקותם.
•קליע/רסיס- מסלול התנועה של גוף שחודר באנרגיה בינונית וגבוהה עובר דרך הרקמות הגרמיות וגורם לפגיעה ישירה בהם.

שברים:

שבר הוא בעצם פגיעה ברצף הרקמה הקשה של הגוף:עצמות או סחוסים.

שברים נגרמים בד"כ כתוצאה ממכה ישירה או עקיפה.

אם ישנו חשד בלבד לשבר, מתייחסים למקום הפגוע כשבר כל עוד לא הוכח אחרת(בביה"ח לאחר צילום).

נפגע עם שבר יתלונן בעיקר על כאב ועל הגבלה בתנועה. הכאב עלול להקרין גם לאזורים סמוכים, לכן חשוב מאוד לבדוק לא רק את המקום הפגוע הבולט עצמו, אלא גם את סביבתו הקרובה. אפשר שהאזור השבור גם יישנה את צורתו (ובמצבים קשים אין כל ספק שמדובר בשבר, שכן שינויי הצורה בולט מאוד).

הירך תפוחה ונראית מקופלת, רגל אחת קצרה מהשנייה, כף הרגל מסובבת אל הכיוון ההפוך לכיוון הטבעי.

גם נפיחות אודם באזור השבר מעידים עליו.

אם אינכם בטוחים במידת הפגיעה, השוו את האזור הפגוע לאזור הבריא.

הכאב והנפיחות יבואו לידי ביטוי גם בחוסר יכולת להניע את הגף הפגועה.

הסכנה שבשבר עצמו פחותה מן הסכנה הכרוכה בפגיעה בכלי דם גדול או בדרכי האוויר, ועם זה טיפול ראשוני נכון שלכם, יכול לצמצם את הדימום, למנוע קרע בכלי דם ובעצבים ולהקל את הכאב.

סימנים שיופיעו בזמן שבר יהיו:

כאבים(לא תמיד).

נפיחות.

כיחלון (פגיעה או חסימה של כלי דם).

הגבלה בתנועה.

שינוי צורה.

בשבר- יכולים להופיע כל הסימנים או חלקם.

שברים שדורשים התייחסות מיוחדת הם:

שברים בגולגולת.

לסתות(יש לקבע את הלשון עם אגד).

צלעות (לקבע את הצלעות עם שמיכה).

אגן(קיבוע ללוח גב).

עמ"ש.

הטיפול בשברים:

עצירת דימום-אם קיים.

חבישת פצעים-בשבר פתוח.

קירור- להפחתת כאב ונפיחות.

הסרת תכשיטים-מהאיבר הפגוע.

קיבוע הגף הפגוע.

הערכת זרימת דם לגף הפגועה לפני/אחרי הקיבוע.

עקרונות הטיפול בשבר הם: חבישה, קיבוע בתנוחה בה נמצא הגף ולאחר מכן קיבוע מלאכותי לסד או לאיבר בריא.

פגיעות מפרק:

התזוזה של העצם עלולה לגרום לקרע של כלי דם או ללחץ על עצבים, ויש בה סיכון באם לא תוחזר בעצם למקום- אולם אין בשום אופן לבצע את ההחזרה בשטח.

כמו כן קיים הנקע (Sprian) בו נקרעת הרצועה התומכת את המפרק, בעיקר תוך כדי ריצה או תנועה חדה ולא נכונה!

חשוב לזכור, כי עצם לאחר ריפוי מתאחה וחוזרת לתפקודה התקין, אולם רצועות קרועות אינן מתרפאות ויש לעיתים צורך בתיקון כירוגי.

סימנים:
•כאבים.
•נפיחות.
•כיחלון(פגיעה או חסימה של כלי דם).
•הגבלת בתנועה.
•שינוי צורה.

פגיעות בעמוד השדרה
כל נפגע בו יש חשש, אפילו קל ביותר, לפגיעה בעמוד השדרה- מתייחסים אליו במלוא הרצינות, והעברתו מתבצעת כאשר הוא מושכב בזהירות על גבי לוח גב ומקובע אליו, ועל צווארו קיבוע מתאים.

מנגנוני הפגיעה והערכת נפגע:

לכל פצוע טראומה נייחס חשד לפגיעת עמ"ש/עמש"צ עד אשר יוכח אחרת (בבית החולים).

חשוב:לא להזיז פגועי עמש"צ ולקבע לפצועים את הצוואר במשך כל הטיפול.

סימנים שיופיעו בעת פגיעה בעמ"ש:
•סימני שבר מקומיים.
•שיתוקים ממקום השבר ומטה.
•כאבים באזור העמ"ש.
•ירידה בתחושה עד אובדן לגמרי או נימול ממקום השבר ומטה.

סימנים נוספים שעלולים להופיע-סימני פגיעה עצבית:
•אי מתן שתן.
•אודם במקום השבר ומטה.
•אירקציה חלקית.
•סימנים לפגיעות משולבות.

לפרק הבא