סוגי פגיעות ברקמות רכות:

1.פצע-פגיעה ברקמות כתוצאה מכוח פיזי שחודר את הרקמה.

2.כוויה- הרס רקמה כתוצאה מחום גבוהה חומר כימי או חשמל.

הרקמה החשופה ביותר לפגיעה היא העור.

אנטומיה של העור:

שלוש שכבות לעור, לכל שכבה תפקיד משלה:

– אפידרמיס:שכבה עליונה- השכבה העוטפת, החוצצת בין הגוף לשאר השכבות.

– דרמיס:שכבה אמצעית- חלק גדול מהאלסטיות מתקבל מהדרמיס המכילה:
•כלי דם.
•עצבים.
•בלוטות זיעה.
•בלוטות חלב.

-תת עור: שכבה תחתונה (סאבקוטן)- שכבת שומן,המהווה את הבידוד בין העור לשרירים ולבשר.

מבנה העור והרכבו שונים בחלקי גוף שונים. העור נחלק לשלוש שכבות.

העור מגן על הרקמות שמתחתיו מפני פגיעה מכאנית או התייבשות.

העור מווסת את טמפרטורת הגוף. פליטת חום נעשית בעזרת כלי דם ובלוטות הזיעה: התרחבות נימי הדם גורמת לאיבוד החום, ובלוטת הזיעה גורמת לפליטת חום.

כמו כן, השומן הנמצא בתת העור וכלי הדם המגיעים לפני העור הם מבודדי חום.

קיימים מספר סוגי פצעים:
•שפשוף- פגיעה שטחית נרחבת בשכבה העליונה של העור. הרס מקומי של הרקמה בצורה שטחית יחסית אשר לרוב אינו חודר את שכבת האפידרמיס.
•חתך- פצע עם שפתיים סימטריות לרוב, נגרם כתוצאה מפגיעה של גופים חדים. לפצע כזה יש להתייחס בהתאם לעומק, לרוב אינו מצריך טיפול מעבר לחבישה.
•תקוע- גוף זה בתוך הפצע- אין להוציא את הגוף הזר, שכן אם הגוף תקוע בצורה שאנו לא רואים מבחוץ, אנו עלולים לקרוע כלי דם ולהחמיר את הבעיה.
•ניתוק/קטיעה- הפרדה של חלקי רקמה מהגוף- חשוב לשים לב- לפעמים פצע כזה מסתיר מאחוריו פגיעות קשות יותר.
•ירייה- פצע חודר עם חור כניסה, יציאה וחלל פנימי- יש להתייחס לכל נפגע ירי בהתאם- פצע ירי יכול להיראות כפגיעה שטחית, אבל ישנו נזק פנימי שאין אנו רואים.
•דקירה- פצע חודר בהתאם לסוג וגודל הסכין- חשוב לציין שאנו לא יכולים לראות את הנזק הפנימי שנגרם ע"י פצע כזה, ויש להתייחס בכובד ראש לפגיעה כזו בהתאם למיקומה.
•קרוע- שפתי הפצע לא סימטריות (גדר תיל).
•לחץ- נמק מקומי בצורת כיב (הרקמה הייתה לחוצה זמן רב, וחמצן לא הגיע למקום).

סכנות:

-זיהום.

-איבוד דם.

-פגיעה באיברים פנימיים.

-סכנות נוספות בהתאם למיקום וסוג הפגיעה.

טיפול:

מניעת החמרת מצב:

-הערכת ABC ושלילת מצב הדורש החייאה.

-התייחסות לסיפור המקרה ועמש"צ בהתאם לצורך.

-לשטוף במים+ חבישה נקייה.

-להתייחס לנפגע בהתאם לסוג הפציעה.

-פצעי דקירה אם אינם מדממים, אין לכסות, כדי שבבדיקה בביה"ח לא ידלגו על פצע זה.

כוויות חום:

כוויות עלולות להיות מאוד מסוכנות לגוף האדם משתי סיבות עיקריות:
•הן גורמות לאיבוד נוזלים מסיבי- דבר הניתן לטיפול על ידי החזר נוזלים.
•בכוויות קשות-הריסת העור, שהוא הגורם העיקרי המונע כניסת אנטיגנים שונים לגופנו, כלומר מהווה הגנה מפני זיהומים.

סיבות לכוויות:
•נוזלים רותחים.
•אש(עלולה להתווסף לכוויה גם פגיעות עשן).
•חומרים כימיים(נפוץ במתאר הצבאי- מסוג החרדלים. ניתן למצוא גם בבית- חומרי ניקוי שונים).
•חשמל.
•כוויות קרינה, כוויות שמש.

קיימים כמה עיקרים לקביעת חומרת הכוויה:
•עומק/דרגת הכוויה.
•היקף/שטח הכוויה.
•מיקום הכוויה
•גיל הנפגע.
•פגיעות נלוות.
•סיבוכים נשימתיים.
•פגיעה כימית.
•פגיעת חשמל.

עומק הכוויה נקבע לפי הפגיעה בעור על שכבותיו השונות.

 

אפידרמיס

כוויה מדרגה ראשונה: יש פגיעה רק באפידרמיס.

ניתן לראות אדמומיות באזור הכוויה.

כוויה מדרגה שנייה-שטחית: נפגע האפידרמיס ומקצתו של הדרמיס.

חשוב לציין שקיימים חלקים של האפידרמיס בדרמיס(שערות, בלוטות זיעה ובלוטות חלב)ומשם יש התפתחות מחדש של האפידרמיס, במקרה של פגיעה. חשובים לריפוי הפצע, ולהתחדשות של העור.

כוויה מדרגה שנייה-עמוקה:נפגע הדרמיס, האפידרמיס עד לשכבה הנמוכה ביותר של העור. הפגיעה חמורה וההתחדשות של העור תהיה כמעט בלתי אפשרית.

ניתן לראות אדמומיות ושלפוחיות על העור במקום הכוויה.

כוויה מדרגה שלישית: נפגעות כל שלוש השכבות של העור. ניתן לראות הרס של העור במקום הכוויה.

לרוב הכוויות ילוו בשלפוחיות. חשוב לציין שברמת השטח אסור לפתוח אותם!!!

מיקום הכוויה מהווה גם הוא גורם חשוב בקביעת חומרה הכוויה.

למשל מיקום כוויה באזור צוואר וחזה יכול לגרום:

-לקשיי נשימה.

-מראה לנו גם על שאיפת עשן.

כמו כן, מה שעלול להחמיר את מצבו של הנפגע זה פגיעות הנלוות לכוויה עצמה. הכוויה עלולה למסך פגיעות נוספות, חשוב לחפש פגיעות נוספות בנוסף לפגיעה.

טיפול:

1.אדם בוער-יש לכבות את האש, תוך כדי שמירה על ביטחונך האישי.

2.להסיר את הגדי הנפגע.

-לפעמים,אריגים סינתטיים נדבקים לעור ולא ניתן להסירם.

3.קירור הכוויה- כאשר הכוויה היא כתוצאה מפגיעות חום וכוויות כימיות, חשוב לקרר את הכוויות.