טביעה:

טביעה מוגדרת כאדם שטבע במים ומותו נקבע בשטח או שנפטר תוך 24 שעות.

כמעט טביעה- נפגע אשר במהלך שחיה נזקק לסיוע וטיפול מתקדם, פונה לבית החולים ונשאר בחיים. לאחר השקיעה במעמקים אם הנפגע בהכרה- כרפלקס הגנתי, יהיה דום נשימה דבר שיגרום ל:
•עקב היפוקסיה הנפגע נלחץ ומנסה לנשום וכך אוויר נכנס לריאות ולקיבה.
•לרינגוספאזם- כיווץ של מיתרי הקול וחסימת נתיב האויר.
•כ-10% ממקרי טביעה ויותר בכמעט טביעה, הלרינגוספאזם מונע כניסת מים לריאות.

קיימים שני שלבים עיקריים לטביעה:
•טביעה יבשה- מתרחש לרינגוספאזם וכמות קטנה של מים נכנסת לריאות
•טביעה רטובה- אין לרינגוספאזם וכמות גדולה של מים נכנסת לריאות.

לאחר איבוד הכרה ורפלקס הבליעה, תתרחש התנפחות הקיבה עקב כניסת המים דבר שמגביר את סכנת ההקאה והאספירציה.

בשני המקרים דום הנשימה יגרם מחסימת נתיב האוויר עקב אספירציה ולרינגוספאזם.

גורמים המשפיעים על סיכויי ההישרדות של הטובע:
•ניקיון המים.
•משך השהייה מתחת למים.
•גיל הטובע- לילדים סיכויים טובים יותר.
•מחלות קודמות.
•טמפרטורת המים- בטביעה במים קרים מאוד ניתן להציל אפילו אם שהה 30 דקות מתחת למים- רפלקס של יונקים צוללים- כיווץ כלי הדם, ירידה בדופק וצמצום אספקת הדם למוח בלבד.

הטיפול:
•חילוץ- רק על ידי אדם המוסמך לכך, זכור- בטיחות המטפל היא ראשונה.
•שמור עמוד שדרה- שים דגש בנושא בנפגעי ספורט ימי וצלילה.
•אם ניתן לחלץ על לוח גב-עדיף.טביעה
•הנשמה מוקדמת ככל שניתן אפילו לפני ההוצאה מהמים.
•ספק חמצן בריכוז גבוה.
•המשך החייאה לפי הצורך, כולל דפיברלציה.
•שאיבת הפרשות במידת הצורך.
•אין לבצע תמרון היימליך עקב סכנות אספירציה.

בכל מקרה של טרום טביעה יש לפנות לבית החולים!

התחשמלות:התחשמלות

התחשמלות-פריקה של זרם חשמלי דרך הגוף להארקה במסלול הקצר ביותר.

זרם חשמלי אשר יעבור בגוף ירצה להגיע לאדמה שם יוכל להתפרק ויעשהזאת במסלול הקצר ביותר האפשרי.

סימנים:
•נסיבות המקרה- רצפה רטובה ואצבע תקועה בשקע וכו'.
•כוויות כניסה ויציאה יכולות להיות כמו חורים.
•שברים- לרוב שברים לא הגיוניים, כלומר שברים שהגף רחוקה מהגוף. סכנה לשברים בעמוד השדרה.

סכנות:
•דום לב.
•הפרעות קצב לב- בעקבות הרס של ריר הלב ופגיעה בפעולתו.
•כוויות-פנימיות וחיצוניות.
•שברים- שברים לא הגיוניים, סכנה לשברים בעמוד השדרה.

סכמת טיפול

טיפול:
•Safety- ניתוק זרם החשמל- להתקשר 103, אין חומר שהוא מבודד מושלם, לא להתקרב לחולה לפני ניתוק מושלם מהחשמל!
•יש להרחיק את החולה בזהירות תוך שמירה על עמוד שדרה צווארי.
•החייאה וחמצן.
•פינוי דחוף.
•טיפול בכוויות ובשברים.

 

תליה:

בתליה יש מספר מנגנונים שפועלים:
1.המנגנון הנדיר ביותר, כאשר הקשר הוא נכון (כמו פעם, בימי המערב הפרוע…)יהיה לחץ על חוליות עמוד השדרה הצווארי דבר אשר יגרום לשבירתן או לשבירת הזיז שמחבר בין חוליה ראשונה c1 Atlas לחוליה השנייה C2 axis ושמו dense, הציר שעליו מסתובב הצוואר וקריעת חוט השדרה, דבר שיוביל למוות.
2.מתרחש לחץ על קנה הנשימה דבר שיוביל לחנק.
3.קיים לחץ על ורידי הצוואר (ג'יגולריס) דבר שיוביל לאי חמצון מוחי, פגיעה במערכת העצבים ולבסוף למוות.

סימנים:
•נסיבות המקרה.
•כחלון.
•גודש ורידי צוואר.
•שינוי בצבע הפנים.
•ארקציה חלקית.

סכנות:
•פגיעה בעמוד השדרה הצווארי.
•מוות כתוצאה מנזק לעמוד השדרה הצווארי.
•חנק כתוצאה מלחץ על קנה הנשימה.
•חסימת כלי דם למוח.

טיפול:
•Safety.
•הורדת המטופל מהחבל בצורה מבוקרת.
•החייאה + חמצן.
•קיבוע ללוח גב.
•פינוי דחוף.

דגשים:

את ההורדה מהחבל יש לבצע לפחות בשני אנשים תוך שמירה על עמוד שדרה צווארי.

את ההחייאה יש לבצע תוך שמירה על העמש"צ.

שאיפת גזים ועשן

שאיפת עשן וגזים הוא גורם המוות ב-50% ממקרי המוות בשריפות. כאשר ב-30% מקרב המאושפזים עקב כוויות, סבלו גם הם משאיפת עשן וגזים. חלקיקי העשן יגרמו נזק מצטבר לנאדיות ולסמפונות ולתאי הריאה תוך 12-36 שעות. ככל שהסימנים יופיעו מוקדם יותר כך הפגיעה תהיה חמורה יותר.

אין להיכנס לאזור בוער ללא אמצעי המיגון המתאימים!

גורמים:רעל
•אויר חם מאוד.
•תוצרי בעירה (CO,עשן, ציאנידים).

סכנות:
•חסימת נתיב האוויר עקב בצקות ולרינגוספאזם.
•בצקות בדרכי הנשימה התחתונות- פגיעה בחילוף הגזים.
•ייתכן נזק לנאדיות אפילו בטווח של שבועות וחודשים.

הטיפול:
•בטיחות- הרחק לאזור בטוח.
•אבטח נתיב אוויר.
•ספק חמצן בריכוז גבוה.
•פינוי מהיר ובמידת האפשר החדרת עירוי המהלך הפינוי.

 

הרעלות

על מנת להבין את מנגנון ההרעלה נבין מספר מושגים:L

טוקסולוגיה- מחקר של רעלים והחומרים הנוגדים אותם.

הרעלה- נטילה של חומר לגוף, המפריעה לפעילות פיזיולוגית תקינה.

מנת יתר- נטילת כמות גדולה יותר של תרופות מהנדרש, העלולה להשפיע על בריאות החולה.

אוכלוסיית סיכון עיקרית להרעלות היא ילדים.

הרעלות מסוג ה יכולות להתבצע בעקבות שאיפה, בליעה, חדירה דרך ריריות האף העניים והפה וכן דרך עור סדוק.

סימנים להרעלות בליעה:
•נסיבות המקרה.
•ערפול הכרה.
•שינוי בקצב הנשימה.
•אישוני סיכה(צרים כמו ראש של סיכת תפירה) או מורחבים (גם באור).
•סימנים שונים בהתאם לרעל וצורת החשיפה.
•אריזות של חומרים מסוכנים.

סכנות :
•דיכוי הכרה.
•הפרעות קצב.
•נזקים פנימיים כגון כוויות באיברים פנימיים.
•סכנות בהתאם לאופי הרעל וטיבו.

טיפול:
•Safety- חשוב לשים לב למזרקים במידה ומדובר בנרקומנים, שברי זכוכית של בקבוקים וכו'.
•פתיחת נתיב אוויר.
•החייאה.
•חמצן.
•פינוי דחוף.

במידה ומדובר בנפגע בהכרה, יש לספק חמצן ולפנות לבית החולים. יש להביא את החומר המחשיד להרעלה לבית החולים באריזה המקורית (חבילת תרופות, בקבוק אקונומיקה ועוד).

אין בשום פנים ואופן לתת שתייה (במיוחד לא חלב) או לגרום להקאה, במיוחד לא במצבים בהם מדובר בהרעלה מתזקיקי נפט, חומרים מעכלים/קורוזיביים, ניטרט הכסף, חומרי הדברה, מתיל/אתיל אלכוהול ו/או במקרים בהם החולה מחוסר הכרה, חשוד לסובל מאוטם בשריר הלב, חולה המפרכס למעלה מחצי שעה או באישה בהריון.

במקרה בו מדובר בבליעת כדורים ולא עברה יותר מחצי שעה ניתן לגרום להקאה.

עלפון

עילפון הוא איבוד הכרה זמני עקב הפרעה באספקת דם/חמצן למוח, כתוצאה מנפילה מהירה בלחץ הדם.

קיימים מספר גורמים המשפיעים על לחץ הדם:
•נפח הדם ככל שיש פחות דם, לחץ הדם ירד.
•תפוקת הלב- תפוקת הפעימה, קצב לב(מהירות, סדירות-הפרעות קצב).
•טאכיקארדיה קיצונית שתגרום לירידה במילוי הדיאסטולי.
•ברדיקארדיה קיצונית שעלולה לגרום לחסימת ההולכה החשמלית בלב (הפרעה בקצב הלב) ולגירוי וגאלי,
•התרחבות כלי דם(Vasodilatation)-כתוצאה מבהלה, פחד, כאב חד פתאומי, התרגשות ולעיתים עקב תרופות שונות. לדוגמא ניטרטים גורמים להרחבת כלי דם מרכזיים ונלקחים לרוב מתחת הלשון, כלומר השפעתם מיידית, לכן ההתרחבות הפתאומית עלולה להוביל לעלפון במידה והאדם עומד (לכן לוקחים ניטרטים בישיבה או חצי שכיבה ישיבה).
•שינוי תנוחה פתאומי, משכיבה לישיבה או מישיבה לעמידה. לרוב מתרחש אצל אנשים עם לחץ דם נמוך או אצל אנשים עם הפרעה בוויסות הדם.

כיצד אם כן נזהה חולה שהתעלף?

סימנים:
•חולשה.
•סחרחורות.
•עור חיוור וקר.
•זיעה קרה.
•דופק מהיר.
•לחץ דם נמוך.
•תתכן הופעה קצרה של פרכוסים.
•חזרה מהירה להכרה(בעקבות שינוי התנוחה, המוח איפס את הגוף).

הטיפול:

חשוב לציין כי Safety הוא דבר שישונן הלוך וחזור לאורך כל הקורס ויש להדגיש בכל פעם שניתן.
•אבטח נתיב אוויר.
•הערך מצב נשימה.
•חמצן בריכוז גבוה.
•הגבה רגלי הנפגע, רק כאשר אין חשד לטראומה וזאת על מנת לשפר את זרימת הדם.
•פינוי לבית חולים לבדיקה וטיפול
מה לא עושים ושבירת מיתוסים ?

– איסור מוחלט לסתור לפצוע מחשש לפציעה. סתירה לא רק שלא תעיר אותו אלא גם תגרום לו לנזק עתידי

– איסור מוחלט להשקות או להאכיל את הפצוע . כפי שלמדנו, במצב של עילפון ישנם חסכים ברפלקסים של הגוף. מערכת ההקאה איננה עובדת

וההאכלה או השקיה של הפצוע יכולה לגרום לחנק ולמוות !

שבץ מוחישבץ

C.V.C. Cerebro Vascular Accident,Stroke.- שבץ מוחי.

שתי סיבות עיקריות לשבץ:

1.שבץ איסכמי- נגרם ב75% מהמקרים, האירוע נגרם בדרך כלל על ידי רובד טרשתי פעיל בעורקי הקרוטיד או העורקים התוך מוחיים, אשר גורם לסתימה ע"י קריש דם או לשחרור תסחיף הגורם לחסימה בהמשך העורק.

2.שבץ המורגי-25% מהמקרים. המחלה על פי רוב קשורה ביתר לחץ דם, ולכן ניתנת למניעה. האפשרויות הן דימום עקב פגיעה בכלי דם גדול או דימום כמו אנוריזמה (מפרצת). כמו כן, ישנם מקרים בהם ניתן להשתלט על דימום תוך מוחי באופן כירורגי.מוח

גורמי סיכון:

נשלטים: היפרטנשן, עישון, שבץ קודם/TIA קודם, מחלות לב, סוכרת, שימוש בסמים.

בלתי נשלטים: גיל מתקדם, מין, מוצא, היסטוריה משפחתית, שבץ קודם.

סימנים וסימפטומים:
•חולשה/שיתוק באיברי הגוף בהצלבה (המיפרזיס).
•הפרעה/קשיים בדיבור.
•שינויים במצב הכרה וההתנהגות עד לאובדן הכרה.
•שיתוק בשרירי הפנים-פציאליס.
•אישונים בלתי שווים בדימום.
•תתכן נשימה נחרתית.
•יתר לחץ דם.
•סימנים אשר אופייניים למקום הפגיעה במוח.

TIA

תת סוג של שבץ זה הינו TIA-Transient Ischemic Attck,אירוע מוחי חולף אשר סימניו הם סימנים זהים לCVA על רקע איסכמי. זהו מצב של "שבץ הפיך" בו כל הסימנים של שבץ נעלמים ספונטאנית תוך 15 דקות עד 24 שעות מהופעתם. מצב זה מהווה מעין תמרור אזהרה לשבץ עתידי, כיוון ש5% מחולים אלו שלא יטופלו יעברו CVA.

אנמנזה:
•סימנים ניורולוגיים שקדמו לאירוע.
•התפתחות הסימנים והסימפטומים(התחיל בבת אחת או שהיה לאורך זמן).
•סחרחורות
•יתר לחץ דם.
•דפיקות לב.
•מחלת לב קודמת.
•שבץ קודם.

קיים מעין "מבחן, לדירוג שבץ, מבחן זה מראה כי במידה ומופיע אחד מהסימנים באופן לא תקין יש לחשוד בשבץ.

פנים- באופן תקין שני צידי הפנים ינועו בצורה שווה בעוד באופן לא תקין אחד מצידי הפנים לא ינוע דבר שיתבטא במיוחד בחיוך.

ידיים- באופן תקין הידיים יזוזו או לא יזוזו כלל ביחד בעוד בשבץ יד אחת תנוע יותר מהר מהשנייה. ניתן לבצע בדיקה זו על יי כך שנבקש מהחולה לעצום את עיניו לעשר שניות ולהרים את ידיו.

דיבור- באופן תקין החולה ידבר בצורה שוטפת ולא יבליע מילים בעוד בחולה הסובל משבץ הנפגע ידבר בצורה עילגת או לא ידבר כלל.

טיפול:
•דאג לנתיב אוויר פתוח במידת הצורך.
•במידה ויש חשד לטראומה יש לדאוג לעמוד שדרה צווארי.
•חמצן בריכוז גבוה.
•יש להושיב בחצי שכיבה לשם החזר ורידי תקין.
•יש להרגיע את החולה, כיוון שחולה זה אף אם אינו מסוגל לדבר מודע לסביבתו ומצבו.
•פינוי לבית חולים ייעודי

סכרת

סכרת Diabetes (שתן מתוק):

סכרת היא מחלה בה יש פגם בייצור הגלוקוז או בכניסת הגלוקוז לתאים.

קליטת הגלוקוז על ידי התאים נעשית בעיקר באמצעות השפעה הורמונאלית. מקור הגלוקוז אצל האדם הוא המזון.

ויסות הגלוקוז בדם נעשה בעיקר באמצעות – אינסולין.

אינסולין- הורמון המופרש מתאי הבלבלב. הגירוי העיקרי להפרשת אינסולין הוא עלייה בריכוז הגלוקוז בדם מעל הערך המיטבי. תאי המטרה של האינסולין הוא עלייה בריכוז הגלוקוז בדם מעל הערך המיטבי. תאי המטרה של האינסולין הם רוב תאי הגוף(שומן, שריר, עצם). האינסולין הוא חלבון המופרש למחזור הדם ונקשר לקולטנים על גבי קרום התא. יצירת התצמיד גורמת להגברת חדירות הקרומים לגלוקוז וכתוצאה מכך גלוקוז חודר לתאי המטרה. ללא פעולת האינסולין מצטבר גלוקוז בנוזל הדם. כאשר ריכוז הגלוקוז עולה מעל ערך מסויים, מופרשים עודפי הגלוקוז בשתן.

סוכרת מתחלקת לשני סוגים:

1.Type 1- המחלה נגרמת כתוצאה מהרס התאים המייצרים אינסולין, על ידי מערכת החיסון של החולה עצמו, זוהי מחלה אוטואימונית, נקראת גם: IDDM-Insulin Depended Diabetes mellitus כ10% מחולי הסכרת. הגוף למעשה מייצר נוגדנים ייחודיים נגד התאים באיי לנגרהנס שבלבלב. הסימנים הראשונים של המחלה יופיעו כאשר 80% מהתאים נהרסו. רמת הגלוקוז בדם החולים גבוהה, ואילו רמת האינסולין נמוכה מאוד.

2.Type 2- מופיעה בעיקר בגיל מבוגר והיא שכיחה יותר אצל אנשים בעלי עודף משקל. בדיקת דם מראה כי ריכוז הגלוקוז וריכוז האינסולין בדמם של החולים גבוה מהתקין. כלומר למרות שרמת האינסולין בדמם גבוהה נשארת גם רמת הגלוקוז גבוהה. מסתבר שהמחלה נגרמת בעיקר עקב אי יכולתם של תאי המטרה, בעיקר תאי שומן ושריר, להגיב לאינסולין. קיים פגם בפעולת האינסולין עליהם. שם נוסף למחלה זו הוא: NIDDM-Non Insulin Depended Diabetes Mellitus.חולים אלו מאוזנים לרוב על ידי דיאטה ותרופות.

רמת הסוכר בדמו של החולה מייצגת שיווי משקל בין שלושה גורמים:

v דיאטה.

v פעילות גופנית.

v טיפול תרופתי (לרוב אינסולין).

אצל חולי סכרת עלולים להתרחש שני מצבי חירום עיקריים,כאשר יש לזכור כי מצבי חירום אלו עלולים להיגרם עקב בעיות אחרות שאין סכרת כגון תת תזונה, פעילות גופנית מוגזמת ועוד. בכל חולה בו אנו חושדים באחד ממצבי החירום אותם נלמד כעת, יש תחילה לברר האם החולה הוא חולה סכרת. באם לא יש לנסות למצוא גורם אחר.

עודף סוכר בדם Hyperglycemia:

הגורמים לעודף סוכר יהיו:
•אי לקיחת אינסולין.
•אכילת יתר של סוכרים.
•מחלת חום/זיהום.

הסימנים יהיו:
•צמא-הגוף יסלק את עודפי הסוכר דרך השתן דבר שיגרום לצמא.
•רעב.
•בחילות.
•חולשה-הגוף לא מנצל את הסוכר ומפיק פחות אנרגיה.
•נשימות מהירות ועמוקות (Kussmaul).
•ריח אצטון/מתקתק-ריחם של גופי הקטו.
•דופק מהיר.
•לחץ דם נמוך.
•עור יבש וחם.
•יובש בריריות.
•הקאות.
•שתן מרובה.
•איבוד הכרה-איטי יתרחש בשלבים מאוחרים במידה והגלוקוז בגוף לא יאוזן.

הסכנה העיקרית בעודף סוכר בדם היא השתנת יתר, אשר תוביל להתייבשות.

חוסר סוכר בדם-Hypoglycemia

גורמים:
•לקיחת יתר של אינסולין.
•פעילות גופנית חריגה.
•פספוס ארוחה/הקאות.

סימנים וסימפטומים:
•התדרדרות מהירה של מצב הכרה.
•רעב.
•אי שקט.
•כאבי ראש.
•שינויים התנהגותיים-כעס,בלבול,אגרסיביות.
•פרכוסים.

הסכנה העיקרית בהיפוגליקמיה היא חוסר גלוקוז בתאי המוח אשר יגרום לנזק מוחי.

באם החולה בהכרה יש לתת לחולה שתייה ממותקת.

פרכוסים

ההגדרה של פרכוסים היא הפרעה של מערכת העצבים המרכזית.

קיימים שני סוגי פרכוסים:
•פרכוסים כלליים Generalized Seizures פרכוסים של כל הגוף, מעורבות כללית של המוח.
•פרכוסים חלקיים Partial Seizures פרכוסים של חלק מהגוף, מעורבות חלקית של המוח.

סיבות לפרכוסים: אפילפסיה , חבלת ראש, מכת חום, גידולים מוחיים, זיהומים, היפוגליקמיה, רעלת הריון, מחלות חום, סמים,CVA,שינוי בקוטר כלי הדם,מצבי לחץ והיפוקסיה מוחית.

כל הנ"ל יכולים להשאיר נזק קבוע אשר יגרום להופעת אפילפסיה.

פרכוסים כלליים:

** קיימים שני סוגי התקפים של פרכוסים כלליים:

התקף גדול Grand Mal – פרכוס כללי אשר לרוב מביא לאובדן הכרה.

בזמן הפרכוס עצמו יהיה שיתוק זמני של השרירים הבין צלעיים והסרעפת מה שיוביל להיפוקסמיה (חוסר חמצן בדם), מה שיגרום להפרשה קיצפית מהפה בזמן חזרת הנשימה.

להתקף הגדול מספר שלבים:
•Aura-שלב מקדים בו החולה חש תחושות אותן הוא לעיתים קרובות כבר מכיר כמבשרות התקף. ישנם חולים אשר אצלם גירוי ספציפי ידוע כגורם להתקפים- ריח, שמיעה, טעם מתכתי.
•ההתקף-ההתקף מתחלק גם הוא למספר שלבים:

1.שלב טוני(Tonic)-איבוד הכרה פתאומי,כיווץ שרירים,צעקה קצרה (בפחות מ50% מהחולים.) ודום נשימה העלול לגרום ציאנוזיס. שלב זה נמשך מספר שניות.

2.היפר טוני (Hyper Tonic)-קישיון של הגפיים והגב או הרפיה לא מלאה.

3.שלב קלוני(Clonic)-התכווצות והרפיה חוזרת של הגפיים, פלג הגוף האמצעי והראש, המלווים האי שליטה על סוגרים. שלב זה נמשך על פי רוב פחות משתי דקות,אך עלול להמשך זמן רב יותר ואף מספר שעות.

4.שלב ההרפיה(Post Seizure)-הרפיה של כל השרירים,הזלת ריר מרובה,חוסר הכרה.

5.שלב פוסט אקטלי,התעוררות-עייפות,חולשה,בלבול,ולעיתים גם אלימות,לרוב החולה ימצא בתנוחה עוברית לאחר ההתקף.

התקף קטן Petit Mal

הסיבה להתקפים קטנים לרוב לא ידועה,כאשר לרוב, ההתקפים הקטנים מופיעים באנשים צעירים אבל יכולים להופיע בכל גיל. ייתכן כי חולה יקבל התקף קטן למרות טיפול תרופתי. לרוב אינו מלווה באובדן הכרה ונמשך כ-20-30 שניות כך שלרוב לא יאובחן על ידי הנוכחים,יתבטא בתנודות של שרירים ועפעפיים ולעיתים אף ברפיון שרירים.

הטיפול:
•אבטח נתיב אוויר: באם יש חשד לפגיעת ראש יש לטפל כמו בטראומה. אין להכניס שום דבר בין השיניים!
•יש לספק חמצן בריכוז גבוה.
•במידה והחולה מפרכס-מנע פגיעות גופניות-רפד את הסביבה הרחק גורמים מסכנים-אין לעצור את הפרכוסים, מנע היפותרמיה,כסה את הנפגע.
•לאחר הפרכוסים-נקה הפרשות במידת הצורך, פנה "ברוגע" לבית החולים.

קיים מצב מסכן חיים בפרכוסים הקרוי Status Epilepticus. מצב זה הוא סדרה של התקפים כלליים ללא חזרה להכרה ביניהם, סיבה נפוצה במבוגרים למצב זה היא אי לקיחת תרופות.

מצב זה הוא מסכן חיים, כיוון שעלולה להתרחש היפוקיה מוחית עקב שיתוק שרירי הנשימה לזמן רב, דום נשימה, עליה בלחץ תוך גולגולתי ושברים בעצמות ארוכות ובעמוד השדרה.

הטיפול יהיה כמו בכל מקרה של פרכוסים.

אסטמה

מחלה ריאתית כרונית חסימתית התקפית כאשר ההתקפים נגרמים בדר"כ עקב חשיפה לאלרגיה.

ההתקפים שגורמים למצב המסוכן באסטמה, מתחילים בדר"כ ע"י השפעה של אלרגן,כגון: אבקנים, פרוות בעלי חיים.

נוצות. אוכל. תרופות. פעילות גופנית,שינויי מזג האוויר,כתוצאה מריחות חזקים שונים, כאשר האדם עצמו נלחץ ממצב מסוים ועוד.

בתחילת התקף אסטמה מתרחשים מספר תהליכים בגוף:

ישנה הפרשה של חומר הנקרא: היסטמין-חומר בתוך הגוף שלנו שנלחם נגד האלרגנים. במקרים של אסטמה, ההיסטמין מופרש בצורה מופרזת, ואחת מן ההשלכות של הפרשה מופרזת זו, היא תהליך היווצרותן של דלקות באסטמה וחסימתם של נתיבי האוויר.

מערכת הנשימה מתחילה מהקנה וממנו יוצאים שני סמפונות(ברונכוסים) גדולים. המתפצלים לסימפונונים קטנים יותר,כאשר בקצה שלהם נמצאות הנאדיות-שקיקים קטנים,כל מספר שקיקים מחובר לסמפונון קטן.

הנאדיות באסטמה מתחילות להתמלא בנוזל, דבר היוצר חסימה בסמפונות הקטנים, ולאחר מכן היווצרותה של דלקת.

האוויר נכנס לריאות אך קשה לו לצאת, יש מצב של מעין שסתום חד כיווני, האוויר עובר דרך מעברים קטנים בלחץ גבוה, ולחולה האסטמה קשה להוציא את האוויר.

התרופה ונטולין- מרחיבה את השרירים החלקים וגם עוזרת להוציא את המוגלה, רוב חולי האסטמה מחזיקים את התרופה וונטולין במשאף תרסיס, לרוב בצבע כחול, אשר הם אמורים להשתמש בו במקרה התקף.

סימנים:

קוצר נשימה/קשיי נשימה (נשימה מהירה).

כחלון פריפרי/היקפי (מסביב לשפתיים, בקצוות האצבעות. הסיבה לכך: חמצן מתחיל להיות חסר בגוף, והוא מחסיר זאת בקצוות).

הנשיפות יהיו ארוכות עקב נסיון החולה לפנות מקום הריאות ולרוקן את האוויר המשומש.

נשימה "נשמעת"/שורקת בגלל שהאוויר עובר דרך מעברים קטנים בלחץ גבוה.

שימוש בשרירי עזר (כתפיים וידיים).

רעב לחמצן.

חיוורון.

שיעול.

אי יכולת לדבר ברצף- בגלל קוצר נשימה אי יכולת של החולה לסיים משפטים.

סימנים של חולה אסטמה קשה:

הידרדרות במצב הכרה.דופק איטי.

נשימה לא נשמעת/איטית מאוד.

כל זה יכול להוביל למוות.